פסק-דין בתיק ת"א 5037/03

בפני תביעה לאשר מימוש בטוחה שניתנה כנגד מתן הלוואה, מחמת אי פרעון ההלוואה.

1.         הערה מקדמית למען הסדר: ראשיתו של הליך זה בפסק דין שניתן ביום 1.4.03 לזכות התובע, בהיעדר הגנה מצד מי מהנתבעות. נתבעות 1 ו-3 הגישו בקשה לביטול פסק הדין (בש"א 4541/04) וביום 22.4.04 התקבלה בקשתן. נתבעת 2 לא הגישה בקשה דומה ופסק הדין כנגדה עומד על מכונו. לפיכך, ההכרעה שלהלן נוגעת אך לנתבעות 1 ו-3.

2.         ביום 26.6.02 התקשר התובע בהסכם הלוואה עם הנתבעות, בגדרו הוסכם כי התובע ילווה לנתבעות סכום של 450,000 ש"ח כנגד התחייבות הנתבעות להחזיר סכום זה בתשלומים חודשיים קבועים ובתוספת ריבית. כבטוחה להחזר ההלוואה הוסכם, כי לתובע יועברו זכויות בדירה הרשומה על שמה של הנתבעת 1. לטענת התובע, הנתבעות לא עמדו בתשלומים להחזר ההלוואה. על כן עתר התובע לממש את הבטוחה ולרשום הזכויות בדירת נתבעת 1 על שמו ולחלופין לחייב את הנתבעות בתשלום סכום של 504,000 ש"ח. לטענת הנתבעות, התובע מעולם לא העביר לידיהן את סכום ההלוואה.

3.         המחלוקת בין הצדדים היא בעיקרה עובדתית וכל צד הציג גרסה נוגדת באשר לעובדות מקרה זה. יחד עם זאת, מסכימים הצדדים ביחס לעובדות הבאות: התובע הוא פנסיונר של מכון ויצמן ברחובות. נתבעת 2, זהבית חיון (להלן: זהבית), ונתבעת 3, קרן קפלן (להלן: קרן), הן בנותיה של נתבעת 1. לנתבעת 1 בן נוסף, שהיה קטין בעת ההתקשרות בהסכם ההלוואה, ואינו מעורב באופן ישיר בהליך זה. בעת ההתקשרות בהסכם ההלוואה עבדו הנתבעות ב"מכבסת נועם" בנס ציונה, שהייתה בבעלותו של אדם בשם גבי ועקנין (להלן: ועקנין). נתבעת 1 פנתה לתובע וביקשה שילווה לה סכום כספי. התובע נעתר לבקשה ובין הצדדים נחתם הסכם ההלוואה. ועקנין היה ערב לקיום התחייבויות הנתבעות בהסכם.

הסכם ההלוואה, שנחתם ביום 26.6.02, נוסח על-ידי עורך הדין אבנר אשד, אשר באותה העת היה לקוח של המכבסה, והוא קובע כך:

3.   מהות ההסכם

המלווה [התובע] מסכים בזאת לתת ללווה [הנתבעות] הלוואה בסך 450,000 ש"ח (ארבע מאות וחמישים אלף ש"ח) והלווה מתחייב להשיב למלווה את כספי ההלוואה בתוספת ריבית קבועה, והכל בכפוף לאמור בהסכם זה להלן, ובכפוף למילוי התחייבויות הלווה על פיו.

4.   מועד מתן ההלוואה

ההלוואה תינתן ללווה לאחר חתימת הסכם זה. 

....

10.  בטחונות

10.1   להבטחת החזר ההלוואה וכל חלק ממנה ולהבטחת תשלום הריבית וכל חלק ממנה, מתחייב הלווה על העברת זכויותיו בדירה של הגב' לליאן קפלן [נתבעת 1].

10.2   מר גבי ועקנין... יהיה ערב לקיום התחייבויות הלווים.  

בעלי הזכויות בדירה הנזכרת בהסכם ההלוואה (להלן: הדירה) הם הנתבעת 1 וכן בעלה המנוח,  אהרון קפלן. לא הוצא צו ירושה המסדיר את העברת זכויותיו של המנוח בדירה לגורם שלישי. לכן, בנוסף להסכם ההלוואה, חתמו נתבעות 2 ו-3 על תצהיר שצורף כנספח להסכם, ובו הן מצהירות, כי הן יודעות שזכויותיהן היחסיות בדירה ישמשו כבטחון לפירעון ההלוואה שנטלו. נתבעת 1 חתמה אף היא על תצהיר, לפיו היא יודעת כי זכויות בנותיה בדירה "ישמשו כביטחון לפירעון ההלוואה שהם נוטלים". 

גרסת התובע

4.         על פי הנטען בכתב התביעה, התובע נכנע ללחצים שהפעילה עליו נתבעת 1 ונתן הלוואה בסך של 450,000 ש"ח. כתב התביעה מנוסח בקיצור נמרץ, ואין בו פירוט המבהיר את הרקע להסכמתו של התובע ליתן הלוואה בסדר גודל כזה או פירוט באשר לאופן העברת כספי ההלוואה לידי מי מהנתבעות. בתצהירו, מסר התובע גרסה מפורטת של השתלשלות הדברים, אשר לפיה לחתימה על ההסכם מיום 26.6.02 קדמו שתי הלוואות נוספות:

ההלוואה הראשונה עוגנה בהסכם אחר, שנערך בין התובע לבין ועקנין וזהבית (להלן: ההסכם הראשון). ההסכם הראשון נחתם ביום 19.10.01, ובהתאם לאמור בו העמיד התובע לרשות ועקנין וזהבית סך של 100,000 ש"ח. לפירעון ההלוואה זו היו ערבים הנתבעת 1 ואחיה, אלי סוויסה. בנוסף, נתנו הלווים לתובע שני שטרי חוב, כל אחד על סך של 50,000 ש"ח, וכן התחייבו למשכן את זכויותיהם במכבסה. בתצהירו טען התובע, כי מסר את סכום ההלוואה במזומן בעת החתימה על ההסכם הראשון במכבסה, וכי במעמד זה נכחו הנתבעת 1, זהבית, ועקנין ואלי סוויסה. לפי הטענה, הלוואה זו לא שולמה על-ידי הלווים או הערבים.

ההלוואה השניה הייתה בסכום של 40,000 ש"ח והיא ניתנה לפי בקשתה של הנתבעת 1. להבטחת פירעון הלוואה זו, הפקידה הנתבעת 1 בידי התובע המחאה על סך של 40,000 ש"ח, עליה נרשם "פיקדון". גם סכום הלוואה זו לא הושב לתובע. ההסכמה בדבר מתן ההלוואה השניה לא תועדה בהסכם כתוב בין הצדדים.

ההלוואה השלישית היא ההלוואה נשוא ההסכם מיום 26.6.02 (להלן: ההסכם השני). לשיטת התובע, סכום ההלוואה מגלם בתוכו גם את ההלוואות הקודמות, כך שעל התובע להשלים את סך כל הסכומים שהועברו לנתבעות לסכום מצטבר של 450,000 ש"ח. על כן, הלכה למעשה, היה עליו למסור לידיהן סך של 310,000 ש"ח בלבד. התובע הסביר, כי נאות להתקשר עם הנתבעות בהסכם הלוואה נוסף, בשל כך שבעסקה זו הסכימה הנתבעת 1 להעמיד את הדירה כבטוחה להחזר כל ההלוואות. לטענתו הוא סבר, שזוהי הדרך הבטוחה לקבל בחזרה את הסך המצטבר של 140,000 ש"ח, שכבר ניתן עד לאותו מועד ולא הושב, וכן את הסכום הנוסף שיינתן. גם על חשבון סכומי ההלוואה נשוא ההסכם השני לא השיבו הנתבעות דבר.     

גרסת הנתבעות

5.         הנתבעות הכחישו את הטענה לפיה ההסכם השני מגלם בתוכו גם הלוואות קודמות. לשיטתן, העסקה להלוואת סכום של 450,000 ש"ח אינה קשורה להלוואות קודמות והיא נעשתה על רקע בחינת האפשרות שנתבעת 1 תרכוש את זכויותיו של ועקנין במכבסה. הנתבעות טוענות, כי בשום שלב לא הוסכם כי ההלוואה היא לכיסוי הלוואות קודמות. בסופו של דבר לא נמסרו להן כספי ההלוואה. זאת מכיוון שביום המחרת לחתימה על הסכם ההלוואה, ניגשו נתבעת 1, זהבית והתובע לסניף הבנק בו מתנהל חשבונו של התובע, אך לאחר בדיקה שקיים נציג הבנק הסתבר, כי לא ניתן למשכן את הדירה, מפני שקיים יורש שגילו פחות מ-18 שנים (בנה של נתבעת 1). בעקבות זאת הודיע התובע כי לא יעביר לידי הנתבעות את כספי ההלוואה.